עיכוב ביצוע פס"ד למזונות

עניינה של החלטה זו בבקשת ב"כ המבקש, כי בית הדין יורה על עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל, שכנגד המבקש.

תיאור העובדות

הצדדים נישאו בתאריך 23/9/86 ולהם שני ילדים משותפים. בני הזוג התגרשו על פי הסכם גירושין שאושר בערכאה אחרת ביום 16/4/92. במבוא להסכם הנזכר צוין כי כבר בעת הגרושין היה תלוי ועומד כנגד המבקש תיק הוצאה לפועל שמספרו  01-01239-91-4 בגין חיוב מזונות זמניים בסך 800 ש"ח.

בהסכם הגרושין נקבע (בסעיף 10) כי דמי מזונות הילדים יעמדו בסך של 600 ש"ח בלבד, והמשיבה התחייבה (בסעיף 18) לסגור את התביעה שפתחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכן את תיק ההוצאה לפועל שמספרו 0101239914. (תיק שלכאורה הומר בשלב כל שהוא לתיק המצוין בבקשה).

במסגרת ההסכם נקבע עוד (בסעיף 19) כי כל מחלוקת שתתעורר בעתיד בענין הילדים ומזונותיהם תובא בפני בית הדין הרבני, ולבית הדין תהיה הסמכות הבלעדית לדון בנושאים אלו.

לדברי ב"כ המבקש, על אף האמור בהסכם, תיק ההוצאה לפועל לא נסגר, ולאחרונה אף חודשו ההליכים שכנגד המבקש, לרבות הגבלות שונות לפי חוק ההוצאה לפועל ואף צו מאסר בגין אי-תשלום מזונות.

ב"כ המבקש הצביע על פגמים לכאורה, שנפלו בתיק ההוצאה לפועל, וכדלקמן:

          א.              חוב ההוצאה לפועל נעשה בהתאם לחוב המזונות הזמניים שהיו טרם הגרושין בסך של 800 ש"ח, ולא על פי הסכום שנקבע בהסכם הגרושין בסך של 600 ש"ח.

          ב.              חיוב ההצמדה נעשה על בסיס מדד המחירים לצרכן, ולא כפי שנקבע בהסכם (בסעיף 9) כי דמי המזונות יהיו צמודים לתוספת היוקר המשולמת לשכירים במשק.

          ג.              על פי ההסכם בהגיע הבת לגיל 18 (בתאריך 12/7/05) יפחתו דמי המזונות במחצית, ובהגיע הבן לגיל 18 (בתאריך 28/5/07) יבוטלו כליל דמי המזונות. למרות האמור, חוב ההוצאה לפועל מתייחס גם לתקופה שמעבר לכך, ואף לתקופה זו שהילדים כבר בגירים מזה שנים.

משכך הם פני הדברים, הגיש ב"כ המבקש, תביעה לפסק דין הצהרתי שבו יורה בית הדין כי אין המבקש חייב דבר למשיבה בגין מזונות העבר, וכי תיק ההוצאה לפועל הנזכר צריך להיסגר מיידית וכפי שנקבע בהסכם הגרושין. כסעד בינים לתביעה זו הגיש לבית הדין את הבקשה שלפנינו, לעיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

הנה הדבר ידוע כי בקשות הנוגעות לתוקפם של החלטות ופסקי דין שניתנו בידי ערכאה אחרת יש להגיש לאותה ערכאה. אמנם, למרות האמור, לכלל הסמכות הנמשכת יש חריגים. במקרים בהם אין הצדקה להמשך הדיון בפני אותה הערכאה שדנה בו בעבר, לא יחול כלל הסמכות הנמשכת: בג"ץ 5385/95 ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר פ"ד נב(5) 817.

בנדון דידן, לאור ההסכם שגיבשו הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין, הועברה סמכות הדיון הנוגעות למזונות הילדים, לבית הדין הרבני. כבר נקבע בשורה של פסקי דין, כי בכוחה של הסכמת הצדדים אף להקנות סמכות לערכאה שונה מזו שהיתה מוסמכת לדון על פי כלל ההמשכיות. (ראה ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817, 838 - השופט זמיר; עוד אוזכרו ע"א 534/73 טננהולץ נ' כהן, פ"ד כח(2) 490; ע"א 84/81 גולדפרב נ' גולדפרב, פ"ד לו(3) 253; ע"א 159/82 ויז'נסקי נ' רידר, פ"ד לו(4) 757. ראו גם דברי השופט רובינשטיין ב-בג"ץ 7341/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי אשקלון).

לאור האמור, נמצא כי אכן התקיימו התנאים המוקדמים למתן סעד ביניים, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגוף הבקשה.

לפיכך מחליט בית הדין כדלקמן:

          א.              בית הדין מורה על עיכוב ביצוע ארעי, לגבי ההחלטות לחיוב המבקש במזונות נשוא תיק ההוצאה לפועל שמספרו 03-05552-12-3.

          ב.              עם זאת, על מנת להבטיח את זכויות האשה, ובהתאם לתקנות הדיון (תקנה קמו (3)), הבעל ימציא לבית הדין לא יאוחר משבוע ימים, כתב התחייבות עצמי לשיפוי האשה בנוסח הבא:

אני הח"מ מתחייב בזה כלפי המשיבה לפצותה על כל נזק שייגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב הביצוע, ובכפוף להחלטת בית הדין בענין. ואני מודה בחתימתי שקבלתי על עצמי התחייבות זאת בקנין, מעכשיו, ובבית דין חשוב, ודלא כאסמכתא.